מזרחי נ' אריה חברה ישראלית לבטוח בע"מ

החלטה

רקע עובדתי וטענות הצדדים

1.לפניי בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי, לפי סע' 6(ב) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

הבקשה נוגעת לתביעה שהגיש המבקש כנגד המשיבה, בגין נזקי הגוף שנגרמו לו, לטענתו, בעקבות תאונת דרכים, בה היה מעורב, ביום 10.6.03.

2.התאונה הוכרה כתאונת עבודה ע"י המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") וביום 20.11.08 קבעה ועדה רפואית של המל"ל, כי לתובע נותרה נכות זמנית בשיעור של 10%, מיום 1.5.04 עד ליום 31.5.04, וכי לא נותרה לו נכות צמיתה כלשהי בעקבות התאונה.

המבקש ערער על קביעה זו, ובהחלטת הועדה הרפואית לעררים, מיום 18.4.10, נקבע שוב, כי לא נותרה נכות צמיתה בעקבות התאונה.

3.המבקש הגיש בקשתו זו להבאת ראיות לסתור את הקביעה הנ"ל של המל"ל.

לטענתו, קביעת הועדה הרפואית הינה בבחינת פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, שכן, הועדה ציטטה באופן שגוי את דבריו של ד"ר לבני אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט במסגרת תביעה אחרת (ת.א. 2984/06). שם קבע ד"ר לבני, כי בעקבות הפגיעה בעמוד השדרה, נותרה למבקש נכות צמיתה בשיעור של 5%. לטענת המבקש, מדובר בחוות דעת אובייקטיבית אשר מהווה טעם מוצדק לסטיה מקביעות המל"ל. המבקש הוסיף, כי נימוקיה של הועדה לוקים בחסר וכי קיימות סתירות רבות בין ממצאיה לבין התיעוד הרפואי שהוצג בפניה.

4.המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי אין בחוות הדעת של ד"ר לבני כדי להצדיק הבאת ראיות לסתור. קיומו של פער בין הקביעה שעל פי דין לבין הקביעה בחוות דעתו של מומחה רפואי, אינו משמש כטעם מיוחד המצדיק הבאת ראיות לסתור. מה גם, מדובר בחוות דעת אשר נערכה ביום 16.3.07, קרי לפני כ- 3 שנים, כשלעומת זאת הבדיקה של הוועדה נערכה רק לפני כ-5 חודשים. מה גם, הועדה לא ציטטה את מסקנותיו של ד"ר לבני בציטוט מילולי, אלא ציינה את התרשמותה מהמבקש וממצאי הבדיקה של ד"ר לבני. עוד טענה המשיבה, כי הועדה עיינה בחוות הדעת והתייחסה לקביעותיו של ד"ר לבני וזאת על אף שמדובר בחוות דעת שאינה עדכנית ואשר אינה משקפת כיום את מצבו של המבקש.

דיון

5.כידוע ההלכה היא, כי ההיתר להבאת ראיות לסתור, ניתן רק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן (בר"ע 534/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט(4) 505). הפסיקה קבעה שני טעמים מרכזיים העשויים להצדיק מתן ההיתר: א. טעמים משפטיים, למשל כאשר הליך קביעת הנכות היה נגוע בפגם מהותי. ב. טעמים עובדתיים "כבדי משקל וחדשים" (א' ריבלין, תאונת הדרכים – סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה שלישית, עמ' 494).

6.אקדים ואציין, כי המבקש לא הוכיח קיומו של טעם כלשהו המצדיקה הבאת ראיות לסתור. ראשית לכל יש להדגיש, כי בית המשפט לא יאפשר הבאת ראיות לסתור רק מן הטעם שבידי המבקש קביעת מומחה רפואי שהייתה שונה מזו של הועדה הרלוונטית. על הלכה זו חזרו בתי המשפט חדשות לבקרים וביטויה הממצה ניתן בפסק דינו של בית המשפט העליון בע.א. 5779/90 הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ ואח' נ. אחמד, פד"י מה (4) 83:

"כדי שיותר להביא ראיות לסתור, לא די בעובדה שיש מומחה רפואי או מומחים רפואיים הסוברים אחרת משסבורה הייתה הועדה הרפואית, אפילו אם הפער בין מה שסבורה הועדה הרפואית לבין מה שסוברים המומחים הרפואיים הינו גדול. כל המצוי בנושא זה של תביעות על נזקי גוף יודע עד כמה מקובלת ונפוצה המחלוקת בין המומחים הרפואיים, ועד כמה אין קושי למצוא חוות דעת שתהיה שונה ממסקנות הועדה הרפואית."

בנסיבות המקרה שלפנינו, מדובר בחוות דעת אשר נערכה לפני כ-3 שנים, וזאת להבדיל מהבדיקה של הועדה אשר נערכה רק לפני כ-5 חודשים ואשר ללא ספק משקפת כיום את מצבו הרפואי העדכני של המבקש.

בנוסף, יש להדגיש, כי הועדה לא התעלמה מחוות הדעת. היא אף מצאה לנכון להתייחס לממצאים שנקבעו בה, וקבעה במפורש כי ממצאיו של ד"ר לבני "היו יפים בזמנו, בכל הנוגע להפרעת התנועה בבדיקתה העדכנית נמצא כי הפרעה זו חלפה". הועדה אומנם כתבה בחוות דעתה שבממצאי בדיקתו של ד"ר לבני צויין כי "הנפגע הפגין הפרעת תחושה לא אמינה", ואכן כפי שנטען ע"י המבקש, בחוות הדעת אין כל זכר למשפט האמור, אולם, ובצדק נטען ע"י המשיבה, אין המדובר בציטוט מילולי מדויק של חוות הדעת, אלא מדבור בהתנסחות ובהתרשמות אישית של הוועדה על רקע ממצאיו ומסקנותיו של ד"ר לבני, וזאת לאור, התוצאה אליה הגיע בחוות דעתו, לפיה, "אין ממצא קליני אובייקטיבי בבדיקת העצבים הפריפריים. כך שמדובר בהפרעה תחושתית קלה לכל היותר".

7.לפיכך לא מצאתי כל פגם אשר נפל בקביעות הועדה ואשר מצדיק הבאת ראיות לסתור. לעניין טענת המבקש כי נימוקיה של הועדה לוקים בחסר וכי קיימות סתירות רבות, דין טענות אלו להידחות. המבקש לא הצביע ולא הוכיח באיזה חסר לוקים נימוקי הועדה ומה הן הסתירות הרבות שבין ממצאי הועדה לבין התיעוד הרפואי שהונח בפניה.

סיכום

8.לאור האמור לעיל, דין הבקשה להידחות, המבקש יישא בהוצאות המשיבה בגין בקשה זו בסך של 1,000 ₪+מע"מ כחוק, שישולמו תוך 30 יום מיום קבלת החלטה זו אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתנה היום, י"ב תשרי תשע"א, 20 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: